פרמיה במשקל כבד 

פרמיה במשקל כבד
חברות הביטוח נותנות לנו סיבה נוספת לשמור על הפיגורה: בארה"ב נכנס בימים אלה מדד הגובה/משקל (BMI) לחישוב פוליסות סטנדרטיות. מסתבר שמעתה רזה הוא לא רק יפה, אלא גם שווה הנחה בפרמיה. אז מה אם מדד ה-BMI שנוי בכלל במחלוקת?
איילת קלטר

26/3/2007
אם יצליחו לשמור על רמת BMI נמוכה, יהיו לקוחות חברת הביטוח פואניקס (Phoenix.Cos) בארה"ב הראשונים שיזכו להנחה בביטוח החיים בזכות היותם רזים - כך פורסם החודש בעיתונים הכלכליים. עבור אלו שיצליחו לשמור לאורך זמן על רמת BMI שתנוע בין 19 ל-25, מדובר בהנחה משמעותית: עד 20% בתעריפי הביטוח.
BMI (Body Mass Index) הוא מדד המציין את היחס בין משקלו לגובהו של אדם מבוגר, ומשמש כלי ראשוני ופשוט לקביעת מצב עודף המשקל. החישוב נעשה על ידי חלוקת הגובה במטרים לערך המרובע של המשקל בק"ג. לדוגמה: אדם שמשקלו 70 ק"ג וגובהו 1.70 מטר ימוקם בערך 24.2 - 70 לחלק ל-1.7 בריבוע, ומשקלו יוגדר תקין. על פי המרכז האמריקני למניעת מחלות (CDC), מוגדר ערך BMI נמוך מ-18.5 כהרזיה מסוכנת; בין 18.5 ל-24.9 - משקל גוף נורמלי; 25-29.9 - עודף משקל (השמנה קלה); 30-34.9 - השמנה בינונית, ומעל 35 - השמנה מסוכנת (morbid obesity).
אולם מצב שבו דרגת ה-BMI גבוהה אינו בהכרח מעיד על השמנה: כך למשל אצל ספורטאים בעלי מסת שרירים רצינית אך ללא אחוזי שומן גבוהים. אדם האוכל באופן בריא ונמצא בכושר גופני טוב יכול להיות מדורג מעלה-מעלה בסולם המדד, בעוד המדדים המטבוליים שלו עדיין תקינים.
מבוטחים שיצטרפו לתוכנית המהפכנית, מבשרת חברת הביטוח, יתחילו ליהנות מהטבות מיוחדות לאחר חמש שנות משקל יציב, כזה שימקם אותם באופן רציף בגבולות הטווח הנורמלי (19-25). בכל חמש שנים בהן יתמידו בשמירה על משקל גופם יקבלו הנחה של 5% בפרמיות לתשלום, הנחה שתצטבר כאמור עד לגובה של 20% כעבור 20 שנה. היוזמה הראשונית עלתה כחלק מהמלחמה הגדולה ביותר (תרתי משמע) במעצמה האמריקנית כיום - השמנת היתר, ממנה סובלים 32% מהאזרחים הבוגרים בארה"ב (כפול משיעורם בשנות ה-70).
האינטרס הכלכלי העומד מאחורי התוכנית ברור: מבוטח בריא המשלם פרמיות יותר שנים ולא מת טרם עת רווחי יותר לחברות הביטוח. מדד ה- BMI הוא מדד טוב לאריכות חיים, מסביר ד"ר רוב קיני - סמנכ"ל דירקטור רפואי בחברת פואנקיס - ולכן מהווה מדד חשוב בביטוחי חיים.
בינתיים נראה כי פוטנציאל המבוטחים בשיטה גבוה: 140 איש נרשמו כבר לתוכנית שפורסמה, כאמור, רק לפני ימים אחדים ו-30 כבר קיבלו אישור על קבלתם.
זהירות, כרס
אבל האמת של חברת הביטוח היא לא בהכרח האמת של ארגון הרופאים האמריקני: זה האחרון יצא לאחרונה בהכרזה שלפיה מדד ה-BMI אינו מנבא בהכרח בריאות ואריכות ימים, שכן מה שחשוב יותר ממשקל הגוף הוא דווקא אופן פיזורו של השומן בגוף.
לאחרונה הולכת ומתבססת ההנחה כי דווקא לריכוז השומן באזור הבטן יש השפעה משמעותית יותר על התחלואה ומשמעותו בהערכת מצב הבריאות חשובה מן המשקל עצמו.
ליחס בין היקף המותן להיקף הירך (W/H), נטען, וכן למידת היקף המותן, משקל כבד בהרבה בניבוי התפתחות מחלות לב וכלי דם. היקף מותניים של מעל 102 ס"מ בגברים ומעל 88 ס"מ בנשים מעלה את הסיכון למרבית המחלות תלויות-המשקל.
ושכיחות ההשמנה באזור הבטן עולה בשנים האחרונות: מחקרי תזונה בארה"ב מצביעים על עלייה של 28% בקרב גברים ו-18% בקרב נשים בהשוואה בין השנים 1988-1994 לשנים 1999-2000.
עלייה זו נמדדה גם בארצות אירופיות שונות והיא חורגת מהמצופה ביחס לעלייה בשיעורי ה-BMI. בין 30% ל-40% מהאוכלוסייה בישראל מוגדרת כבעלת יחס W/H פתולוגי.
ההשמנה הבטנית שכיחה יותר בקרב נשים (בגילאים מעל 50 שנה), במעשנים ובאוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. הנתונים המדאיגים מלווים בעלייה בממדי סוכרת סוג 2, הפרעות בשומני הדם ומחלות לב וכלי דם.
ניבוי שגוי לגבי תמותה
גם בכל הנוגע לניבוי תמותה מגלה ה-BMI חולשה, שכן אדם בעל מדד גבוה יותר אינו בהכרח מועד לתמותה מהירה יותר. הקשר בין תמותה לערך BMI מוגדר באמצעות פרבולה הפוכה, כך שלאלו שבקצוות יש סיכויי תמותה גבוהים יותר מאשר לאלו שבאמצע.
הקשר בין דרגות BMI ותמותה משמעותי בעיקר מעל דירוג 35 - מה שנוגע למעשה לקצת פחות מעשירית האוכלוסייה. עוד עולה כי הקשר משתנה ככל שעולה הגיל, אז קשורות רמות ה-BMI קשר הפוך עם תמותה (ככל שתהיה כבד יותר, למרבה הפלא, יתמתן הסיכוי למות).
במאמר שפורסם בקיץ האחרון במגזין LANCET, מהמובילים בעולם הרפואי, הוסק מסקירת 40 מחקרים כי דווקא מה שמכונה בסולם ה-BMI "עודף משקל" הוא משקל הגוף עם הסיכון הנמוך ביותר לתמותה, לעומת אדם במשקל "נורמלי" או "שמן". ממצאים אלו מחזקים את מה שכבר פורסם ע"י המרכז למניעת מחלות בארה"ב (CDC) שנה קודם לכן: "היות האדם בעודף משקל מסוים מהווה עבורו גורם מגן מפני תמותה מוקדמת" - כלומר עודף משקל (BMI25) נמצא כקשור לפחות מקרי תמותה מאשר משקל גוף תקין (BMI18.5).
לאור ממצאים אלו נותרת תמוהה בחירתן של חברות הביטוח במדד שבעצם יש הטוענים שפשט את הרגל. אולי, מי יודע, קרב היום שבו נמדוד את היקף הירך בדרכנו לסוכן הביטוח. "